<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תתנ"ב</h1>
<h2>דף נז.</h2>
ראיתי בני אדם שהולכין בשדה של גוים ברשות הגוי וקוצצין ערבה להושענא רבה. ונראה לי דשלא כדין הם עושים, מדאמר רב הונא [סוכה ל' ע"א] להנהו אוונכרי כי זבינתו אסא לא תגזון אתון אלא ליגזו אינהו וליתבו לכו מ"ט סתם גוים גוזלי שדות וקרקע אינה נגזלת הילכך ליגזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בעלים בידיהו ושנוי רשות בידיכו, ובני נח הוזהרו על הגזל ואפילו גוי מגוי כדמוכח בפרק ארבע מיתות ומסתמא גוים גוזלין שדות זה מזה, וקי"ל נמי בפרק הגוזל בתרא [ב"ק קי"ג ע"ב] גזל גוי אסור כר' עקיבא. והא דאמר התם רב אשי כי אזיל בארבא חזא להנך שיבשי דגופנא דתלו לבר מפרדיסא ותלו בה קיטפי דענבי אמר ליה לשמעיה זיל חזי אי דגוי נינהו אייתי לי אי דישראל נינהו לא אייתי לי מפרשים רבותי דהפקר היו דתלו להו לבר מפרדסא ושרי. מכאן אומר אני דבזמן הזה נמי סתמא גוים גוזלי שדות הם בחוצה לארץ שהרי רב הונא מבבל היה ומזהיר לאוונכרי ישראל שלא לקוץ ערבה לצורך הלולב משום גזל רק ישכור הגוי לקוץ כי היכי דלהוי בידיה יאוש ושנוי רשות, ואין לחלק בין בבל לחוצה לארץ שאנו נמשכין אחריה. ואף על פי שפירש רש"י סתם גוים גוזלי שדות הם מישראל לאו דוקא הוא מה לי גוי מה לי ישראל שהרי שניהם תורת גזל נוהג בהם. ותו דיש לומר מימים קדמונים גזל מישראל ואין להקל בדבר. יואל בר יצחק הלוי.
